בוכוולד ואח' נ' מגה קמעונאות בע"מ

פסק דין

התביעה הנדונה היא תביעה על סך 3,000 ₪ אשר הוגשה נגד הנתבעת (להלן: "מגה"), בגין אירוע גניבה שאירע לתובעת 1 (להלן: "התובעת") עת ביצעה קניות בסניף מגה בחולון.

בכתב התביעה נטען כי ביום 31.10.12 התובעת משכה מחשבון הבנק סך של 3,000 ₪ שנמסרו לה במזומן בתוך מעטפה. כעבור 10 דקות היא הגיעה לסניף "מגה בעיר" בכיכר ויצמן בחולון, כשהיא מלווה במטפלת שלה. בהיותה בקרבת המעדנייה למוצרי בשר (להלן: "המעדנייה"), גנבת המשתייכת לחבורת גנבים הצליחה לפתוח את רוכסן התיק של התובעת ולשלוף את המעטפה עם הכסף. לטענת התובעת, הגניבה התרחשה כתוצאה מרשלנות של עובדי המרכול, כפי שעולה ממצלמות האבטחה בסניף. על כן עתרה התובעת לחייב את הנתבעת במלוא סכום הגניבה, וכן בסכום נוסף שבית המשפט ימצא לנכון לאור הטראומה ועוגמת הנפש שחוותה התובעת, אישה בת 91.

מגה הגישה כתב הגנה מטעמה בו טענה כי תופעת גניבת הארנקים היא תופעה נפוצה, אשר למרבה הצער מתרחשת במקומות ציבוריים ופרטיים כל הזמן. לאור זאת לא ניתן להטיל את האחריות על מפעילי מקומות אלו או המחזיקים בהם. בנוסף טענה הנתבעת, כי לא ניתן לבטח מקרים מסוג זה, שכן חברות הביטוח אינן מוכנות לבטח מפני גניבת ארנקים.

עוד טענה מגה כי במקרה של גניבות בסניפיה אין לה אפשרות לנקוט בצעדים ראליים וישימים למניעת הגניבה בתוך הסניף, שכן על מנת למנוע לחלוטין גניבות בתוך הסניף יהיה עליה להצמיד שומר לכל לקוח ואין הדבר ישים.

לטענת מגה בגין הגניבה הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל וכי מגה סייעה ככל יכולה למשטרה ואף מסרה את סרט הווידאו, אשר צילם את האירוע.

במועד הדיון בתיק התייצב התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר העיד כי התובעת, שהיא אימו, בת ה- 91, לא יכלה להתייצב לדיון וכי הוא מבקש לדבר בשמה. עוד ציין התובע, כי המטפלת לא הובאה לעדות, שכן הוא סבור כי יש לו די ראיות גם ללא עדותן.

בדיון בתיק הציג התובע לבית המשפט אישור על הגשת תלונה במשטרה וכן אישור הבנק לשעת המשיכה ולגובה הסכום שנמשך מהבנק על ידי התובעת. כמו כן הגיש התובע לבית המשפט את הסרטון ממצלמות האבטחה של הנתבעת ובו מתועד אירוע הגניבה.

מטעם הנתבעת התייצב מר אדי דוידוב (להלן: "דוידוב"), אשר משמש כקצין הביטחון של הנתבעת.

במועד הדיון בתיק הציג התובע כאמור את הסרט ממצלמות האבטחה של הנתבעת. בסרט רואים, בין היתר, את התובעת והמטפלת שלה ניגשות למדפים שמול המעדנייה והגנבת מתקרבת אל התיק של התובעת, אך ללא הצלחה מבחינתה. באותו אזור נראה גם שותפה של הגנבת (להלן: "השותף") עוקב אחרי הנעשה. לאחר מכן התובעת והמטפלת ניגשות למעדניה והגנבת אחריהם מנסה להוציא משהו מתוך תיקה של התובעת, כאשר התיק נמצא נמוך ולכן הגנבת כפופה. גם השותף מתקרב ומסתיר את מעשי הגנבת מעיני העוברים והשבים. בינתיים אדם שלישי פונה למטפלת, לתובעת וגם למוכרת במעדניה (להלן: "המוכרת") הנראית כמשתתפת בשיחה. כולן מקשיבות ומשוחחות עימו, כך שתשומת ליבן מוסטת ובינתיים הגנבת, העושה עצמה כרוכנת ומתבוננת בויטרינה, מחטטת בתיקה של התובעת, כאשר ידה מוסתרת בפרחים שהיא מחזיקה. האדם השלישי מתרחק, ולאחר שניות מעטות הגנבת מצליחה להוציא את הארנק מהתיק. היא מתרחקת מעט. לאחר מכן התובעת והמטפלת הולכות, הגנבת מבקשת משהו מהמוכרת במעדניה, והולכת גם היא. לאחר שהיא הולכת המוכרת ממשיכה לשרת את השותף, המעסיק אותה, אך בזמן שהיא נותנת לו שירות רואים אותה פונה למישהו, אשר אינו נראה על המסך. הצדדים מסכימים כי פנייתה של המוכרת הייתה לתובעת שאז הודיעה לה כי כדאי שתבדוק את התיק (לעניין זה ראו גם עדותו של דוידוב בה ציין בפני בית המשפט מה רואים בסרטון, עמוד 4 לפרוטוקול שורות 11-21).

התובע הציג לבית המשפט תמונה, אשר לטענתו צילם באותו הערב המראה כי היה שומר בסניף. לעניין זה הפנה התובע גם לצילום מצלמת האבטחה המוכיח את טענתו כי היה שומר, בעת שהגנבים חמקו מסניף הנתבעת.

בעדותו ציין נציג הנתבעת מר דוידוב כי בזמן האירוע לא היה שומר בסניף וכי על פי ההנחיות של משטרת ישראל אין דרישה לבודק בטחוני בסניף, שהוא קטן מ- 500 מטרים. עוד ציין, כי לפעמים שמים מאבטח לצורך מניעה, על מנת להרתיע, כאשר בזמן הגניבה לא היה שומר בסניף (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 7-11). עוד ציין מר דוידוב, כי לעובדי הסניף אין שום סמכות לעכב מישהו או לתפוס אותו, וכי הסמכות נתונה לאיש הביטחון בלבד. בעדותו ציין כי תפקיד העובדים אינו לתפוס גנבים. לעניין זה ציין דוידוב בעדותו כי יש שעות מסוימות שמגיע שומר והתפקיד שלו להסתובב בחנות ולהגן על לקוחות ולראות שאין גניבות.

עוד ציין דוידוב בעדותו כי אם היה שומר באותה השעה בסניף, והוא היה מקבל דיווח מאותה עובדת, הוא היה מנסה להסתובב ולראות את האנשים. השומר היה מנסה באמצעות המנהל לעכב אותו אדם. לעניין זה ציין דוידוב כי לשומר יש סמכויות לעכב אנשים שעושים עבירה בתוך החנות במידה והוא ראה בעצמו, וככל שלא ראה אינו יכול לעכב אדם סתם (עמודים 5-6 לפרוטוקול).

לאחר סיום הדיון בתיק התקבלה בקשתו של התובע להציג לבית המשפט סרטון נוסף על הסרטון שהגיש התובע במועד הדיון, ובו, לטענתו, נראה שומר יושב בסניף, והגנבים חולפים על פניו בעת האירוע מושא התביעה. יוער, כי סרטון זה כבר היווה חלק מהסרטון הראשון שהגיש התובע במועד הדיון.

דיון והכרעה

השאלה אותה יש לבחון במקרה הנדון היא שאלת אחריותה של הנתבעת בנזיקין ואחריותה לנקוט אמצעי זהירות לשם מניעת גניבה, שבוצעה על ידי צד שלישי, בלקוחות המבקרים בשטחה.

על מנת לקבוע כי קיימת אחריות בעוולת הרשלנות נשוא סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה" או "פקודת הנזיקין"), יש להוכיח התקיימותם של ארבע יסודות [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982) (להלן: "פסק דין ועקנין")] : קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת אותה חובה וקיום נזק כתוצאה מאותה הפרה.

באשר לחובת הזהירות המושגית, יש לבחון האם קבוצת המזיקים, אליה משתייך המזיק, חבה חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים, אליו משתייך הניזוק [ראה ע"א 357/89 לב נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד מו(2) 682, 690 (1992); פסק דין ועקנין, עמ'122-123]. במקרה זה לנתבעת קיימת חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בשטחה בהיותה המחזיקה במקרקעין (ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן ואח' פ"ד נ (2) 111; ע"א 683/77 ברוק נ' עירית ת"א, פ"ד לד(1) 157; ע"א 343/74 גרובנר ואח' נ' עירית חיפה פ"ד לו (1) 141).

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית נבחנת השאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי קיימת חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה שהתרחש ובגין הנזק הספציפי שאירע. השאלה היא האם אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק שיתרחש בנסיבות הספציפיות, ואם כך הוא, האם היה צריך האדם הסביר לצפות את התרחשות אותו נזק כעניין שבמדיניות.

במסגרת בדיקתה של חובת הזהירות הקונקרטית ומבחן הצפיות ייבחן בית המשפט האם יש מקום להטלת אחריות בנזיקין בגין מחדלה של הנתבעת מלהגן על התובעת מפני מעשה עברייני המבוצע על ידי צד שלישי כלפי התובעת, ובמקרה הנדון כיוסה של התובעת על ידי גנבים.